עקרון טובת הילד בשאלת משמורת
תמ"ש 9553/05, ל.ב. נ' מ.צ, פסק דינו של כב' השופטת סארי ג'יוסי מיום 24.6.12
העובדות:
זוג הביא יחד לעולם ילד בשנת 2001. האב והאם נפרדו זה מזו מספר חודשים לאחר לידת הקטין.
בתחילת 2006 חתמו על הסכם זמני שהות אשר אושר על ידי בית המשפט למשפחה, לפיו משמורת הקטין תהא בידי האם עד לגיל 18 ובין הקטין לאביו, יתקיימו זמני שהות.
מיד לאחר חתימת ההסכם, פעלה האם להפרת הוראותיו של ההסכם בעניין זמני השהות וקיום הקשר בין האב לקטין. הדבר הגיע עד כדי התפרצויות אלימות של האם כלפי הקטין. על רקע זה, הגיש האב תביעה להעברת משמורת.
השאלה:
השאלה שנידונה, היא, מה היא טובתו של הקטין? האם להיות במשמורת אביו או במשמורת אמו? לצורך הכרעה מינה ביהמ"ש את ד"ר זבולון בראון ממכון שלם, כמומחה מטעם ביהמ"ש אשר נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות:
א. מידת המעורבות והשיתוף של הקטין בסכסוך בין שני הצדדים.
ב. אופי הזיקה, הקרבה והיחס שבו תופס הקטין את שני הוריו ביחד ולחוד.
ג. האם משמורת משותפת על הקטין מיטיבה עמו בנסיבות העניין, והמלצה לעניין המשמורת.
ד. האם ישנם ליקויים באינטראקציה בין מי מההורים לבין הקטין והצעות לשיפור.
ה. אופיים, אישיותם ותכונותיהם המרכזיות של שני ההורים, ויכולתם לספק את צרכי הקטין תוך צמצום ההתייחסות לצרכיהם האישיים.
ו. מתן הערכה אודות תרומה טיפולית לשינוי בהתנהלות מי מההורים.
חוות הדעת אשר ניתנה בסוף שנת 2011 קבעה כי מומלץ שהקטין יועבר למשמורת אביו, ויקיים הזמני שהות קבועים עם אמו, וכן יעבור טיפול פסיכולוגי, וכי הוריו ישתתפו בהדרכה הורית.
בטרם הוגשה חוות הדעת של מכון שלם בתיק זה, הוגשו גם שלושה תסקירי פקידות סעד, אשר סתרו את המלצות חוות הדעת של מכון שלם. בתסקיר הראשון, נכתב כי אין לערוך שינויים משמעותיים בזמני השהות והמשמורת של הקטין, כל עוד אין הבנה של שני ההורים לאחריותם למצבו של הקטין, השינויים, אם יתקיימו, לא יביאו לשיפור במצבו של הקטין. בתסקיר זה הופנו ההורים והקטין לאבחון פסיכולוגי. בתסקיר השני המליצה פקידת הסעד להשאיר את המשמורת אצל האם. הוסף כי הקטין נמצא בקונפליקט נאמנות גדול אשר משפיע על מצבו הרגשי וכי הסכסוך בין ההורים משפיע על תפקודו הרגיש, ועל הקשר עם אמו. בתסקיר האחרון הומלץ כי הקטין יעבור למשמורת משותפת ויתחיל בטיפול רגשי.
טענות הצדדים :
- האב טען כי יש לקבל את חוות הדעת של מכון שלם באופן מיידי ולהורות על העברת משמורת.
- האם טענה כי האב חתם על הסכם והביע הסכמתו שהקטין יהיה במשמורתה ועל כן הינו מנוע מהעלאת טענה זו כעת. כן הוסיפה כי חוות הדעת לא קבעה כי היא נעדרת מסוגלות לשמש משמורנית, ואף נכתב ששני ההורים מתאימים להיות משמורנים. לכן, לדעת האם, יש להתחשב בזעזוע שיגרם לילד אם יועבר כעת למשמורת אביו, ובכך יתנתק מהסביבה בה גדל. כן העלתה האם חשש שזמני השהות שלה עם הקטין לא יתקיימו וכך יפגע הקשר בינה לבין הקטין.
ביהמ"ש פסק:
- טובת הילד, היא המנחה את בית המשפט בבואו לדון בשאלת משמורת על קטינים. לאור זאת, יש לאמץ את חוות הדעת של מכון שלם כפי שיפורט להלן.
- המדובר בחוות דעת מעמיקה ומפורטת שנכתבה על ידי שלושה פסיכולוגים קליניים בכירים אשר בחנו את טובת הקטין. חוות הדעת תפקידה להאיר את עיני בית המשפט בעובדות, והיא מהווה כלי עזר הניתן בידי בית המשפט. לא אחת נקבע, כי יש ליתן חשיבות לחוות דעת מומחים, בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית, ובשל היותם גורם ניטראלי לעומת הצדדים היריבים.
- חוות הדעת שבפנינו ניתנה לאחר שנעשו שיחות היכרות עם ההורים, אבחון פסיכודיאגנוסטי לאב, לאם ולקטין, ולאחר שנעשו בדיקות אינטראקציה בין האב לקטין ובין האם לקטין, ובין בת זוגתו של האב לקטין.
- לפי חוות הדעת, מבדיקת הקטין עולה, כי הוא בעל פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, המתמודד עם סכסוך מתמשך בין הוריו שמשפיע על מצבו הרגשי. הוא חסר בטחון, אינו בוגר ומתקשה לנהל יחסים בין אישיים תקינים. הוא זקוק לסביבה תומכת ומטפחת על מנת למצות את הפוטנציאל שלו ולמען התפתחות נורמטיבית תקינה. מהבדיקות עולה כי דמות האב מיטיבה יותר מדמות האם. הוא זקוק לקשר תקין ויציב עם שני הוריו, ללא הסתות מצדם ועירובו על כורחו בסכסוך ביניהם.
- בחוות הדעת נכתב, כי שני ההורים מגלים דאגה כלפי בנם ורצון לגדלו ולחנכו, כל אחד לפי תפיסתו והבנתו. האם משתדלת להתמודד עם האחריות ההורית כמיטב יכולתה, רוצה בטובתו ואינה מגלה כוונות פגיעה ביחס אליו, אך בשל אפיוניה הקוגניטיביים, אישיותיים ורגשיים ועמדותיה הנוקשות בנוגע לחינוך, היא עלולה להתקשות בשמירה על גישה מספיק קשובה ומותאמת נוכח צרכיו המגוונים של הקטין. המומחים הבהירו, כי התרשמות זו עולה בקנה אחד עם ההתרשמות ממפגש האינטראקציה המשותפת בין האם לקטין, בה בלט פער בין כוונותיה הטובות לבין קושי ממשי להיות סבלנית וערנית לקטין. עוד נכתב לגבי האם, כי יכולתה להיעזר בהדרכת הורים מוטלת בספק, שהרי היא שוללת, באופן גורף, קשיים בתפקודה ההורי.
- ביחס לאב, המומחים התרשמו מאדם נורמטיבי, נבון בעל מבנים אישיותיים יציבים, יכולת תקינה לוויסות רגשי ומשאבי התמודדות טובים. המומחים התרשמו מקיומו של קו נוקשה בדפוסי החשיבה ומהיעדר מיומנויות תקשורת מפותחות, מה שבא לידי ביטוי גם בהתנהלות מול הקטין. האב הצהיר, כי אינו רואה את עצמו כאב אידיאלי והמומחים התרשמו במסגרת האינטראקציה עם הקטין, כי האב יודע להיות ערני למגרעותיו שלו ונכון לפעול לשיפורם.
- לפי חוות הדעת, לשני הצדדים טענות רבות אחד כנגד השני, אך בעוד שטענות האם אינן נתמכות בממצאים בנוגע לאב, הרי טענות האב בנוגע לכשלים בתפקודה ההורי של האם עולות בקנה אחד עם הממצאים לגביה.
- עוד לפי חוות הדעת, הקטין בעל פוטנציאל להתפתחות תקינה, אך נתון במצוקה כרונית בהיותו לכוד בקונפליקט בין הוריו. הוא מצליח לשרוד בזכות המשאבים העומדים לרשותו, אך משלם על כך מחיר רגשי כבד.
- מבחינת תפיסתו את הוריו עולה, כי הוא זקוק לקשר עם השניים אך מהממצאים עולה, כי הוא חווה את דמות האב כיותר יציבה ובטוחה מזו של האם.
- המומחים הגיעו למסקנה, כי לאב יכולת העולה על זו של האם לשמור על יציבות רגשית ותפקודית, להיות ער לצרכים המשתנים של הקטין, לפעול לסיפוקם באופן מותאם ולהוות עבורו דמות חינוך משמעותית ויציבה. המומחים התרשמו מיכולת מפותחת יותר אצל האב לביקורת עצמית, נכונות ויכולת לבחינה אובייקטיבית של תפקודו ההורי אל מול צרכי הקטין, ונכונות לפעול לשיפור תפקודו תוך שיתוף פעולה עם גורמי הטיפול. המומחים הוסיפו, כי עמדותיה של האם ביחס לאב מעלות ספקות באשר ליכולת לאפשר קיום של קשר רציף עם האב, במסגרת של זמני השהות במידה והמשמורת תישאר בידיה.
- המומחה ציין עוד, כי הקטין הביע באופן גלוי וגם באופן משתמע, שהוא זקוק למה שהאב יכול לתת לו, הוא מחפש את זה ומחכה לו
האם זהו המקרה למשמורת משותפת?
בחקירתו הסביר הפסיכולוג המומחה, כי אין זה המקרה המתאים למשמורת משותפת לאור עומק הקונפליקט בין ההורים, עומק אי ההסכמות והשוני באישיות.
חוות הדעת מתיישבת עם ממצאי התסקיר האחרון של פקידת הסעד:
בתסקיר האחרון מטעם פקידת הסעד פורט מצבו של הקטין וצוין, כי הוא חשוף לסכסוך ארוך שנים בין שני הוריו. חקירת חוקרת ילדים העלתה, כי הוא חשוף לאלימות מצד אימו. כל הגורמים המטפלים מציינים, כי מצבו הרגשי קשה וכי הוא זקוק לטיפול. באשר לאם צוין, כי היא לא שיתפה פעולה עם הגורמים המטפלים והיתה עסוקה בהוכחת טענותיה, והיא חשפה את הקטין יותר מבעבר לקונפליקט בינה לבין התובע. צוין עוד, כי הקטין לא קיבל את הטיפול הרגשי לו הוא זקוק, בשל חוסר שיתוף פעולה מצד האם .
באשר לתובע נכתב בתסקיר זה, כי הוא יותר פתוח ונכון מבעבר לקבל המלצות טיפוליות ומשתף פעולה בצורה מיטיבה עם הקטין.
העובדה כי שני התסקירים הראשונים המליצו שלא להעביר את הקטין למשמורת אביו אינם משנים בדבר, שכן התייחסו להסדר המתאים נכון לאותה נקודת זמן, בטרם נעשו בדיקות מקיפות להורים, ולקטין, ובטרם נתבררו כל העובדות הדרושות לצורך בחינת שאלת טובת הקטין.
באשר לטענות האם:
- העובדה כי האב הסכים בעבר שהקטין יהיה במשמורתה של האם אינה משנה דבר, שכן השאלה על הפרק היא טובת הקטין במועד זה בנסיבות הנכונות כיום. להסכמה בעבר אין כל משמעותה.
- גם לטענת האם לפיה בחוות הדעת אין קביעה כי האם נעדרת מסוגלות לשמש כמשמורנית ואף נקבע בה, כי שני ההורים מתאימים להיות משמורנים, אין בה כדי להטות את הכף לטובת האם. השאלה, אם כן, מהו הסדר המשמורת המשרת באופן מיטבי את האינטרסים של הקטין, כשלפי המומחים העברת המשמורת לידי האב משרתת מטרה זו? אכן, בהתאם לחוות הדעת, האם מגלה דאגה כלפי בנה ורצון לגדלו ולחנכו, אך עושה זאת לפי תפיסתה והבנתה. היא משתדלת להתמודד עם האחריות ההורית כמיטב יכולתה, רוצה בטובת בנה, אך בשל אפיוניה ועמדותיה הנוקשות בנוגע לחינוך, היא עלולה להתקשות בשמירה על גישה מספיק קשובה ומותאמת נוכח צרכיו המגוונים של הקטין.
- גם את הטענה לפיה לא ניתן משקל מספיק לשאלת הזעזוע שיגרם לקטין בגין המעבר אין על מה להיסמך. בעניין זה קבע המומחה: "לא מעט התלבטנו לעניין המעבר. עם זאת עומדות בפנינו כרגע למעשה, שתי מחשבות עיקריות; האחת אנחנו מתרשמים שהישארות הילד בבית האם היא במצטבר מזיקה לו, אנו לא סבורים שהאם מסוכנת לילד סכנה מידית, אבל ההתרשמות שלנו שהנוכחות שלו בבית האם מזיקה לו וגם מכניסה אותו למצוקה, זאת התחושה וההתרשמות שלנו…".
